מע"צ מחוז ת"א והמרכז נ' שפר את אלי לוי בע"מ ואח'

פסק דין

ההליך

1.תביעה כספית להשבת ההוצאות שהוציאה התובעת (להלן: "התובעת" או "מע"צ") לשם תיקון נזקים שנגרמו לכביש מס' 31 בקטע הכביש שבין ערד לסדום (להלן: "הכביש"), עקב שפיכת מזוט על הכביש בשל התהפכות משאית שבבעלות הנתבעת 1 והמבוטחת על ידי הנתבעת 2 (להלן: "המשאית").

2.הנתבעות אינן חולקות על חובתה של התובעת לתקן את הנזקים שנגרמו לכביש, על אחריותן לנזקים שנגרמו, וגם אירוע התאונה אינו שנוי במחלוקת. עיקר המחלוקת הוא לעניין היקף הנזק שנגרם. טענת הנתבעות היא שבוצעו עבודות שלא היה בהן כל צורך ושהתובעת מנסה - "על גב תאונה זו" - לשפר ולשדרג את הכביש ולהטיל עליהן הוצאות שהיו נגרמות לה בכל מקרה. מחלוקות נוספות הן עובדתיות בעיקרן; הנתבעות טוענות שהתובעת כוללת בתביעתה גם עבודות שלא בוצעו בפועל, שהיא לא הוכיחה את עלויות התיקון, ושגם היקף העבודות שבוצעו לא הוכח כנדרש.

3.בתחילה הוגשה תביעה על סכום של 315,299 ₪. לאחר שהוגש כתב הגנה ולאחר שהתובעת נדרשה להמציא מסמכים המפרטים את טענותיה, היא הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה בה טענה שהתגלו לה פרטים ומסמכים נוספים מהם עולה שסכום הנזק שנגרם גבוה בהרבה משחשבה בתחילה. בהסכמת הנתבעות (או הנתבעת 1, שהיא לבדה נתבעה בכתב בתביעה המקורי) תוקן כתב התביעה, הנתבעת 2 נוספה כנתבעת נוספת וסכום התביעה תוקן לסך של 597,719 ₪. חלק מטענות הנתבעות, בדבר היעדר קשר סיבתי בין אירוע התאונה לנזק, מבוססות על תיקון כתב התביעה.

4.מטעם התובעת העידו שני עדים: מר אשר סלוצקר, ממונה אחזקות מבנה מסעות מרחבי במע"צ, ומי שהיה אחראי, מתוקף תפקידו, על הטיפול בנזקים נשוא התביעה, והמומחה, מר קרני כלימיאן, שחיווה דעתו לעניין נחיצות הפעולות שננקטו על ידי מע"צ לשם תיקון הכביש. התובעת הגישה גם את תצהירו של מר אשר סגל, ממלא מקום סמנכ"ל תפעול ואחזקה במע"צ. התצהיר הוגש בהסכמה והנתבעות וויתרו על חקירתו הנגדית של המצהיר.

מטעם הנתבעות העידו השמאי מר רענן ורשביאק שגם הגיש חוות דעת שנערכה על ידו לעניין הפעולות והנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה, והמומחה מר רמי שמיר שהגיש חוות דעת נגדית לעניין נחיצות הפעולות שננקטו על ידי מע"צ, ולגבי היקף הנזקים ועלותם.

העובדות

5.התובעת הוקמה מכוח החלטת ממשלה מיום 15.09.03 (החלטה מס' 779), ובהתאם להחלטה זו היא אחראית, בין היתר, על אחזקה וניהול של רשת הכבישים הבין עירונית בישראל. מכוח חובה זו עליה לדאוג לתקינות הכבישים, שאם לא כן היא עלולה לחוב בנזיקין (תצהירו של סגל). כביש 31, הכביש בו אירעה התאונה, נתון לאחריותה של מע"צ.

6.בתאריך 28.09.06 בסביבות השעה 10:05 בבוקר נסעה המשאית בכביש. באחד מעיקולי הדרך, באזור ק"מ 58 – 59, התהפכה המשאית ונשפכו ממנה כ - 36 טון מזוט, חלקם על הכביש וחלקם בשוליו. משטרת ישראל סגרה את התנועה במקום, ואנשי מע"צ ואיכות הסביבה הוזעקו לטפל באירוע. הפעולות שננקטו על ידי אנשי איכות הסביבה אינן רלוונטיות לתביעה זו. מע"צ נקטה מיידית בפעולות שונות להסרת המפגע החמור בכביש, ובהן פינוי המזוט, ניקוי הכביש וביצוע קרצוף עדין, וזאת כדי לאפשר את המשך התנועה בכביש בבטיחות ובמהירות האפשרית. הצדדים אינם חלוקים על הצורך המיידי בביצוע עבודות; המחלוקת היא לגבי נחיצות חלק מהפעולות שננקטו, וכן על עצם ביצוע חלק מהעבודות.

לאחר שננקטו הפעולות הראשוניות נפתח הכביש לתנועה. הכביש נותר מקורצף יותר משנה, ובחודש נובמבר 2007 הוא רובד מחדש. הצדדים חלוקים ביניהם הן לגבי נחיצות פעולות הריבוד והן לגבי היקפן. לטענת הנתבעות לא היתה הצדקה לרבד את הכביש וניתן היה להותירו במצב מקורצף, שטח הריבוד ועובי הריבוד נעשו מעבר לנדרש, ובכל מקרה על מע"צ לרבד מחדש את הכבישים כל מספר שנים.

7.הנתבעות טוענות גם שתעלת הניקוז שבצד הכביש היתה חסומה, ולפיכך במקום שהמזוט יתנקז אל מחוץ לכביש הוא חזר לכביש, וכך הוגדל הנזק באשמה של התובעת, על כן יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור ניכר.

בטרם ייבחנו הטענות ביחס לכל אחת ואחת מהעבודות הנטענות, אתייחס למספר טענות כלליות שעלו בסיכומי הצדדים.

סבירות הפעולות שננקטו על ידי מע"צ ועלותן

8.רכב הנתבעות הסב לכביש נזק רב בעטיו לא ניתן היה לנסוע בכביש. אין צורך לומר שהדבר שצריך היה להדריך את פעולות התובעת היה החזרת הכביש לפעולתו התקינה במהירות הניתנת ומבלי לסכן חיים. משפעלה התובעת בתום לב ובסבירות לתיקון הנזקים, היא זכאית להחזר הוצאותיה. אינני סבורה שהנתבעות יכולות לבוא היום בדיעבד כ"חכם לאחר מעשה", ולבחון אם וכיצד ניתן היה לבצע את הדברים אחרת. השאלה אם התובעת הגדילה נזקים, או אם עמדה בחובת הקטנת הנזק, אינה יכולה להיבחן בדיעבד אלא יש לבחון את הדברים במשקפיים של מי שמקבל החלטות בזמן אמת, ושל מי שעליו האחריות לשלומם ולביטחונם של באי הדרך. זו המסגרת הנאותה לבחינת סבירות הפעולות שננקטו.

9.הנתבעות שבות וקובלות על כך שמע"צ ביצעה עבודות שאינן הכרחיות ובכך הגדילה נזקיה על חשבונן. המחלוקת העיקרית לעניין זה מתייחסת לעבודות שבוצעו בשלב השני, עת הוחלט על ריבוד הכביש מחדש, עבודות שמבחינת היקפן הן החלק הארי של התביעה. הנתבעות טוענות שעבודות אלו לא היו נחוצות, הנסיעה בכביש מקורצף היא נסיעה בטוחה, וניתן היה להותיר את הכביש במצב מקורצף.

אינני מקבלת טענות אלו. אפילו הייתי מקבלת את טענות הנתבעות שאין כל סכנה בטיחותית בנסיעה בכביש מקורצף, ואפילו הייתי מקבלת טענותיהן כי הדבר אינו מגביר את התבלות הכביש, וכפי שיובהר אינני מקבלת טענות אלו, אף אז אין לקבל את הטענה שלא היה מקום לרבד את הכביש מחדש. הכביש שניזוק לא היה כביש מקורצף, הוא היה כביש מרובד, או בלשון העם כביש סלול. על כן לא ברורה הטענה לפיה מע"צ הגדילה נזקים עת פעלה להחזיר את המצב לקדמותו. לא רק ההיגיון והשכל הישר מחייבים שאם הכביש שניזוק היה כביש מרובד, הכביש יתוקן וירובד מחדש, אלא גם עקרון השבת המצב לקדמותו מחייב שהנתבעות ישיבו את הכביש למצבו טרם הנזק. לא ברור מדוע סבורות הנתבעות שעל נוסעי הדרך להסתפק בכביש פחות טוב ופחות נוח, גם אם כביש אפשרי, רק כדי לחסוך להן את עלויות תיקון הנזקים שהסבו.

10.אשר לעלויות; הנתבעות טוענות שניתן היה לבצע את העבודות בעלויות נמוכות יותר. אלא שמר סלוצקר, עד התובעת, העיד שהעבודות בוצעו על ידי קבלנים של מע"צ שזכו במכרזים לביצוע העבודות השונות. העלויות שנקבעו והסכומים ששולמו, נקבעו בהתאם למחירים שסוכמו בין מע"צ לקבלנים השונים שביצעו את העבודות ובהתאם למוסכם בחוזים שנחתמו עימם לאחר שזכו במכרזים (וראה סעיף 20 לתצהיר סלוצקר; פרוטוקול עמ' 14 שורות 27 – 32).

טענה נוספת היא שהנזקים לא הוכחו מאחר וסלוצקר, עד התובעת, לא ערך את המסמכים בעצמו, והוא אינו יכול להעיד מידיעתו האישית, לגבי כל עבודה או הוצאה. איני מקבלת טענות אלו. סלוצקר הוא שהיה אחראי, מכוח תפקידו, על הטיפול בנזקים נשוא התביעה (סעיף 2 לתצהירו). סלוצקר העיד שהוא בדק את יומני העבודה (עמ' 6 שורות 1 – 2), ושכל הרשום בתצהירו נכתב על סמך ידיעותיו שלו ולא על יסוד דברים שאחרים אמרו לו (עמ' 8 שורה 26). כאמור עלות העבודות לא נקבעה רק עבור פרוייקט זה אלא היא נקבעה לפי המחירים שנקבעו בחוזים בין הצדדים. בנסיבות אלו, לאחר שסלוצקר הוא שהיה אחראי באופן אישי על ביצוע העבודות, והוא העיד על עצמו שהוא מכיר מידיעה אישית כל עבודה ופעולה שבוצעו, די בתצהיר ובמסמכים שצורפו לו לשם הוכחת הנזק.

מכאן לבחינת טענות הצדדים לגבי הפעולות השונות שננקטו, וכמבואר, פעולות אלו ננקטו בשני שלבים.